:02:23
אני יודע כמה זקן אני נראה.
:02:24
אני פשוט זוכר אתכם כילדים.
:02:27
ברוך הבא הבייתה, ביל.
:02:30
הלוואי שזה היה בנסיבות שמחות יותר.
:02:33
בוא, נצא החוצה.
:02:36
אני מבין שלא הייתי צריך ליצור יותר פרנויה ממה שיש לנו כבר כאן.
:02:40
התנסיתי בזה כבר בעבר.
:02:42
לפחות נראה שלאנשים אכפת עכשיו.
ד"ר אוליי זה בגלל שאני מתבגר.
:02:46
אני מרגיש ריק, מייק, אני לא זוכר הרבה בכלל.
:02:51
אני אפילו לא זוכר למה חזרתי, חוץ מג'ורג'י.
:02:55
אני בטוח שהכל לא חזר בפעם אחת.
:02:57
איך אתה זוכר?
:02:59
לעולם לא עזבתי, איך יכולתי לשכוח.
:03:01
הסתכלתי בפינת הרחוב, והנא אנחנו. שבעה מאיתנו.
:03:04
שבעה ברי מזל.
:03:06
וואו, עכשיו נזכרתי.
:03:09
משהו אחר.
:03:11
-אחד מאיתנו גר בסביבה. -נכון.
:03:14
בוו!
:03:16
פה תחת העץ.
:03:19
היא הייתה ענייה. אבא שלה היה שרת. זאת הייתה עיירה ענייה.
:03:23
כן, עדיין.
:03:30
שלך?
:03:32
אני רווק, ביל. זה כל מה שאני צריך.
:03:36
זה נקי, ואני כבר שילמתי עליו.
:03:41
אתה רעב? לא היה לי תיאבון מאז השיחה שלך.
:03:45
אני ייארגן ארוחת ערב הערב בשביל כולנו.
:03:48
ראית את האחרים?
:03:49
לא, הייתה לי הרגשה כל אחר הצהריים...
:03:53
יכולתי לדעת מתי כולם התחבאו. אבל לא כולנו פה.
:03:58
לא.