:50:01
,מצווה בזאת
שכל הכלבים והחתולים
:50:04
ישימו בצד את התיעוב הקנאי
,והאינסטינקטיבי ההדדי
:50:07
,ושכל הייצור, גדולים כקטנים
,יהיה להם מעמד זהה
:50:12
עם זכות לחופש ולצדק
:50:14
,שאיש לא יכול לשלול
:50:15
.וכך כולנו אומרים
:50:18
.אני עדיין רעב
:50:23
...הבטן שלי
:50:25
.מרגישה...דבר כזה
:50:28
.אני יודע, יקירתי
:50:29
.אנחנו עשיתו את רוב העבודה
.מגיע לנו חלק גדול יותר
:50:32
.לא, מותק. כאן
:50:39
?מה
:50:41
?מה קרה
:50:45
.שום-דבר
:50:50
וכך, יקיריי, לילה
,רב-תהפוכות זה
:50:53
.הסתיים עם התחלה
:51:00
"סוף לבית-המחסה"
:51:12
,אירוע זה
,השוזר חוט בין עבר לעתיד
:51:15
ריכך את ליבם העייף
,של המכונסים
:51:18
,ולפחות לזמן-מה
:51:21
.הם שמו בצד את ספקותיהם
:51:34
.אני דוד
:51:36
.פעמיים
:51:42
?מי כמונו
:51:44
!מעטים
:51:46
.כן
:51:48
.מעטים
:51:50
!כל הכבוד-
.מזל טוב, אמא-
:51:52
...תראו את הפנים הקטנות
:51:55
.הם כל-כך חמודים-
.יש להם את אזני אביהם-
:51:58
בא לי ללקק
.את כל פרצופיהם הקטנים