:01:00
אולי בגלל זה המקום
.היה כל-כך מעניין בעיניי
:01:08
קוראים ללוס אנג'לס
."עיר המלאכים"
:01:12
גיליתי שזה לא
.היה כך בדיוק
:01:15
אבל אפשר לומר שיש
.שם אנשים די נחמדים
:01:18
כמובן שאני לא יכול לומר
,שראיתי את לונדון
:01:21
,ומעולם לא הייתי בצרפת
ומעולם לא ראיתי את המלכה
:01:25
,בתחתונים הארורים שלה
.כמו שאומרים
:01:28
.אבל אגיד לכם מה
:01:30
אחרי שראיתי את
לוס אנג'לס
:01:32
והסיפור הזה שאני
,עומד לספר
:01:35
טוב, אני מניח שראיתי משהו
,מטמטם בכל המובנים
:01:40
כפי שאפשר לראות בכל
.המקומות האחרים
:01:42
.וזה גם באנגלית
:01:44
כך אוכל למות עם
,חיוך על הפנים
:01:47
בלי להרגיש כאילו האל
.הטוב רימה אותי
:01:51
עכשיו, הסיפור הזה שאני
עומד לפרוש לפניכם
:01:53
התרחש מזמן בתחילת
,שנות ה-90
:01:55
בערך בתקופת הסכסוך
.שלנו עם סאדם והעירקים
:02:01
אני מזכיר את זה רק
,בגלל שלפעמים יש אדם
:02:04
,"אני לא יכול לומר "גיבור
?כי מהו גיבור
:02:08
,אבל לפעמים יש אדם
:02:10
."ואני מדבר על ה"דוד
:02:13
,לפעמים יש אדם
:02:18
הוא האדם שמתאים
.למקום ולזמן שלו
:02:21
.הוא מתאים לשם בדיוק
:02:23
"וזה ה"דוד
:02:25
.בלוס אנג'לס
:02:28
,ואפילו אם הוא איש עצלן
:02:30
,וה"דוד" בהחלט היה כך
:02:33
ייתכן שהעצלן ביותר
,במדינת לוס אנג'לס
:02:37
וזה ימקם אותו גבוה בתחרות
.על העצלן ביותר בכל העולם
:02:41
,אבל לפעמים יש אדם
:02:44
.לפעמים... יש אדם
:02:50
.איבדתי את קו המחשבה שלי
:02:52
.אבל... לעזאזל
:02:55
.סיימתי מספיק להציג אותו
:02:57
.זה לא יעבור בשקט