:13:02
.והנסן מנהל עכשיו את המחלקה
:13:05
כפי שהוא מזכיר לנו
.ומזכיר לנו. -כן
:13:09
,ג'ון לא מתקרב לקמפוס
.למרות זאת
:13:12
.אני חושבת שהוא מתבייש
:13:17
?רוצה את זה
:13:20
?אז, אלישיה, איך את מסתדרת
:13:23
.ובכן, ההזיות חלפו
:13:27
הם אומרים שעם התרופות
...וסביבה בלחץ נמוך
:13:30
?לא. התכוונתי, מה שלומך
:13:39
אני חושבת שלעיתים קרובות
.מה שאני מרגישה זה התחייבות
:13:47
.או אשמה על כך שרציתי לעזוב
:13:51
.זעם כלפי ג'ון, כלפי אלוהים
:13:57
...אבל
:14:01
,אז אני מסתכלת עליו
:14:06
ואני מאלצת את עצמי לראות
.את האיש לו נישאתי
:14:10
.והוא הופך להיות אותו איש
:14:12
.הוא הופך למישהו שאני אוהבת
:14:18
.ואני הופכת למישהי שאוהבת אותו
:14:25
...זה לא כל הזמן, אבל
:14:29
.זה מספיק
:14:31
אני חושב שג'ון הוא אדם
.מאוד בר מזל, אלישיה
:14:39
.כה חסר מזל
:14:45
?כאן אנו גרים. -זה פה
:14:47
זה נחמד. -זה קרוב
.למקום העבודה שלי
:14:50
.ג'ון? יש לך מבקר
:14:59
.אני מקווה שזה בסדר