1:50:00
...עם הזמן דעכו האורות
1:50:02
אבל דיוויד עוד יכול
,היה לראותה. במשך היום
1:50:05
.והוא המשיך לפנות אליה בתקווה
1:50:08
הוא התפלל עד שכל
.שושנות-הים קמלו ומתו
1:50:13
...וכשהאוקיינוס קפא
1:50:15
והקרח כלא את הכלוב ובו
.המסוק האמפיבי והפייה הכחולה
1:50:19
ונעל אותם יחד כך שהוא
,יכול היה לראותה בקושי
1:50:22
.כרוח-רפאים כחולה בתוך הקרח
1:50:25
.תמיד שם
1:50:27
.תמיד מחייכת
1:50:29
.תמיד מחכה לו
1:50:31
עם הזמן הוא חדל לזוז
1:50:34
,אבל עיניו נשארו פקוחות תמיד
1:50:38
,בוהות קדימה לעד
.דרך חשכת כל הלילות
1:50:42
...ולמחרת
1:50:46
...ולמחרת
1:50:49
...וכך חלפו להן אלפיים שנה