:27:02
שלושתינו שפוכים
נהנים מכמה צחוקים
:27:06
ונגמר לנו הקרח
אז יצאתי לקנות קצת
:27:10
חזרתי, פתחתי את הדלת
:27:13
וראיתי את ורוניקה וצ'רלי
עושים את מספר 17
:27:18
!בורג גמיש
:27:20
טוב, הייתי ממש בשוק סטטי
:27:23
עמדתי במקום
אני לא זוכרת כלום
:27:26
זה היה מאוחר יותר
כששטפתי את הדם מהידיים
:27:30
אפילו ידעתי שהם מתו
:28:03
אהבתי את אל ליפשיץ
יותר מאשר אוכל לבטא
:28:06
הוא היה אומן
:28:08
רגיש, צייר
:28:10
אבל הוא כל הזמן
ניסה למצוא את עצמו
:28:13
הוא יצא כל לילה
לחפש את עצמו, ובדרך
:28:16
הוא מצא את רות
:28:18
גלדיס, רוזמרי ואירווין
:28:22
אני מניחה שאפשר להגיד שנפרדנו
בגלל חילוקי דעות אומנותיים
:28:25
הוא ראה את עצמו חי
:28:27
ואני ראיתי אותו כמת