1:41:00
...ואחרי שעתיים
1:41:03
אני מבקש מכל הקהל, אנחנו לא
.נוהגים לצאת מאותה דרך ממנה באנו
1:41:11
,חבל שאין לי משקפי שמש
.כדי שלא יראו שאני לא בוכה
1:41:15
.אני לא יודע למה אני לא בוכה
1:41:17
אני חושב כל הזמן
,אם הספקת לקרוא את כל היומן
1:41:20
זו המחשבה היחידה
...שאני חושב מאתמול
1:41:48
,נדב
1:41:51
.תהיה חזק, נדב
1:41:59
.אנחנו משתתפים בצ ערך
1:42:03
.אני אלך אליו לשם
1:42:10
,נדב, לפני שאבא נפטר
...הוא ביקש ממני
1:42:17
.הוא גם כתב משהו
1:42:19
,הוא הכתיב לי ואני כתבתי
.הוא כבר היה חלש
1:42:23
.זה בסוף
1:42:28
...כל מה שתצטרך, תמיד
1:42:34
,נדבי שלי, אהוב שלי"
1:42:37
יש מסורת יהודית שאומרת"
שבזמן ההלוויה של האדם
1:42:40
באים כל הזרעונים שהוא שפך לשווא"
.בימי חייו ומקטרגים עליו
1:42:45
מיליוני מיליונים של זרעונים"
,ירדו לקטרג עליי
1:42:49
,אבל יש זרעון אחד"
אחד ויחיד, אהוב ומתוק
1:42:53
,שגדל ונהיה לנער"
,שבנשימה אחת שלו
1:42:56
שבמבט קטן שלו יסלק אותם"
.לכל הרוחות והעזאזל