:59:00
אבל זה לא הגיוני אם
אבי מודה באשמה
:59:04
:ואז אגש למשפט ואומר
''לא עשיתי את זה''
:59:06
כשכל המושבעים
קראו כבר בעיתון
:59:08
.שאבי הודה באשמה
:59:10
.ולא רציתי שאבי יודה באשמה
:59:15
סידרתי למר פרידמן ולמשפחתו
,לקבל חדר מושבעים
:59:19
שבו יכלו לשבת ולדון
.באפשרויות של כתב ההגנה
:59:25
ובשעה שאני לא נכנסתי לחדר
:59:28
מלבד לדפוק על הדלת
ולומר מה המצב
:59:30
מבחינת מה שמר פרידמן
,החליט לעשות
:59:32
,היו שם הרבה בכי
צעקות וצרחות
:59:38
.שנשמעו מהחדר ההוא
:59:42
:כשצרחתי על ארנולד, צרחתי
:59:45
אתה חייב לעשות את זה''
.כי זה יעזור לג'סי
:59:47
''.תעשה את זה למען ג'סי''
:59:49
והאחים שלי
רתחו מזעם על הרעיון
:59:53
.שאבי יודה באשמה במשפט
:59:55
ובשלב מסוים באמצע המהומה
:59:58
,אבא שלי התחיל פשוט לצרוח
.והיה בכי לא נשלט
1:00:03
אני זוכר שהוא הרים כיסא
.וזרק אותו
1:00:05
,הוא צרח שלא יודה באשמה
1:00:08
הוא לא עשה דבר, הוא לא יודה
,באשמה. הוא רתח מזעם על אמי
1:00:12
.הוא פשוט יצא מדעתו
1:00:16
אני זוכר היטב
1:00:20
.שישבתי עם אבא שלי בפינה
1:00:22
אימא שלי הייתה שם והאחים
,שלי פה
1:00:25
,דיברתי בפרטיות עם אבא שלי
1:00:27
והוא שאל אותי
1:00:29
.מה עליו לעשות
1:00:31
:יכולתי להגיד לאבא שלי
1:00:35
,אני רוצה שתצא מפה''
,תלך למשפט
1:00:38
''.ואל תודה באשמה''
1:00:40
במקום זה, אני זוכר בבירור
שאמרתי לו
1:00:45
.שעליו להחליט בעצמו
1:00:50
ואני זוכר שהרגשתי כמו ילד
.קטן מאוד
1:00:53
כאילו הרמתי את המבט
...לאבי ואמרתי לו: ''אבא
1:00:57
''.אני רוצה שתהיה אבא שלי''