:07:00
.יש להם טלפיים גדולים
:07:03
ילדים, אלו-שאסור-להזכירם
.לא הפרו את גבולותינו במשך שנים
:07:12
.אנחנו לא נכנסים ליערות שלהם,והם לא באים לעמק שלנו
:07:18
.זו הפסקת-אש
:07:20
,אנחנו לא מאיימים עליהם
?למה שיעשו זאת
:07:24
.ואסור לנו להתעלם ממעוף הציפורים
:07:29
,לא היה לנו את זה שנה שעברה
:07:30
.ואני, לפחות, מתגעגעת לזה קשות
:07:35
ואני יודעת שאשתך מתגעגעת
.לראות את הילדים בנוצות וכדומה
:07:39
.אני מחבבת את זה
:07:43
.אין לי מילה בדבר
:07:45
אוגוסט ניקולסון עומד בראש
.הפגישה של היום
:07:50
יש כאן צעיר המבקש
.לשוחח עם זקני הכפר
:07:55
.הבא אותו לפנינו
:08:04
.שלום, לושיוס
:08:12
.אמי לא מודעת לסיבת בואי לכאן
:08:16
היא לא נתנה את הסכמתה
.או ייעצה לי בשום אופן
:08:24
,מותו דניאל ניקולסון הקטן ממחלה
:08:27
.ומאירועים נוספים, הכבידו על מחשבותיי
:08:31
אני מבקש רשות לחצות
,לעבר היערות האסורים
:08:34
.ולהגיע לעיר הסמוכה
:08:36
.אאסוף תרופות חדשות, ואשוב
:08:41
,באשר לאלו-שאסור-להזכירם
:08:43
.אני בטוח שיתנו לי לעבור
:08:46
.יצורים יכולים לחוש רגשות ופחד
:08:50
,הם יראו שכוונותיי טהורות
.ושאיני מפחד
:08:54
.הסוף