:52:03
מתפוצצים מרוב שמנת.
:52:09
מה עוד הבאת שאוכל לטעום?
:52:11
דונאטיין, לא כדאי...
:52:14
ספרי לי.
:52:16
אלו עוד פינוקים?
:52:17
תתבייש לך, באמת.
:52:20
אלוהי הזיונים, אשה!
:52:22
ממתקים?
:52:24
אני אמור להתפטם
בממתקים טיפשיים,
:52:26
לזלול את השוקולדים שלך,
:52:28
כשהדברים שאני באמת זקוק
להם הם כמה נוצות לכתיבה,
:52:33
ואולי מיכל דיו?
:52:35
סלח לי, אני מתחננת.
:52:36
את לא מבינה? אנסו אותי.
:52:41
בגסות רבה יותר
מזו שנאנסות בה דמויותיי...
:52:44
איך יכולתי לדעת?
:52:45
איך יכולתי לספר לך?
לכתוב לך מכתב?
:52:48
בעזרת מה, רעייתי הנואלת?
:52:50
אני מתחננת, כאשתך,
כבעלת בריתך היחידה,
:52:54
-חדל לעשות מעצמך צחוק.
-באת להטיף לי?
:52:57
לנפנף בסטיות שלך על הבמה!
:53:00
הם שלחו אותך, נכון?
:53:02
תתחבב על הד'ר, אל תרחיק אותו!
:53:04
הד'ר! הייתי צריך לחרוט את שמי
על גבו, ולשפוך מלח על הפצעים.
:53:10
אתה נמצא כאן,
בטוח, מוקף בלבנים ובמלט.
:53:15
הכלא שלי אכזרי
הרבה יותר. אין לו קירות.
:53:19
בכל מקום מצביעים עליי ולוחשים.
:53:21
באופרה הם רוחשים סביבי.
:53:23
בכנסייה, הכומר סירב
לשמוע ממני וידוי,
:53:26
אמר שאני כבר מקוללת.
:53:28
מדוע עליי לשלם על חטאיך?
:53:30
ככה זה כשמדובר
בקדושים מעונים, לא?
:53:34
השב לי את האנונימיות, זה כל שאבקש.
תן לי להיות שוב בלתי נראית.
:53:38
אמרי לי,
ניסית פעם לשחרר אותי? לא.
:53:43
פנית לבית המשפט?
לא. ניסית להגיע אל הקיסר?
:53:46
איך? הוא מסרב לפגוש אותי.
:53:48
נוח מאוד כשבעלך כלוא, נכון?
:53:50
את לא צריכה
לעצור בלשונך, להרים חצאית,
:53:52
או לפתוח את פיך, כדי שאוכל
לעשות בו את השימוש המועיל היחיד.
:53:57
אינך אשתי.
את אחת מהסוהרים הרבים שלי.