:30:05
בבקשה, כולם לשבת.
:30:12
איך היה?
:30:14
-משעמם.
-אני מוצא את זה מרגיע
:30:17
להיות רחוק
מהפראנטיקפייס של העיר.
:30:20
רציתי לצאת החוצה, אבל
אין מקום לצאת אליו.
:30:23
שום דבר מלבד
עצים וסלעים.
:30:26
-כל מה שעשית היה לנמנם.
-בדיוק.
:30:30
זמן מועט הרחק מפוליטיקה הוא
בדיוק מה שנשמה עייפה כשלי צריכה.
:30:34
אה, נהגנו לאבד את עצמנו...
:30:37
למשך ימים ביערות הגשם
כשהינו צעירים.
:30:41
כעת אני בקושי
מסוגל לטפס על עץ.
:30:43
נדוש אך נכון, נעורים
מבוזבזת על הצעירים.
:30:50
הו, איך הפכתי כל כך זקן
כל כך מהר?
:30:53
לגור עם בתך, סנאטור,
יזקן כל קוף במהרה.
:30:58
היית זר בביתנו לזמן רב.
:31:00
אני מתנצל על איחורי, סנאטור.
:31:06
הפסקתי לראות את אבי.
:31:09
-איך חברי הותיק מסתדר?
-מדרדר, אני חושש.
:31:12
הייתי רוצה לבלות עוד זמן איתו,
אבל אלו ימים דאוגים.
:31:17
בני האדם שורצים במושבות.
:31:19
כן, כי ערינו נפלשות
על הרגליהם.
:31:22
הם מתרבים מהר מדי בזמן שאנחנו
גודלים בעדינות בשפע שלנו.
:31:25
אפילו עכשיו הם עולים עלינו
במספר: ארבע לאחד.
:31:28
למה הממשלה לא יכולה פשוט
לעקר את כולם?
:31:31
המחיר הוא המונע.
:31:34
למרות שהמדענים
שלנו סיפרו לי
:31:36
שבני האדם האלו נושאים
מחלות קשות.
:31:40
איך אנחנו יודעים זאת?
:31:42
הצבא שורף את הגופות
לפני שהן נבדקות.
:31:48
אבא?
:31:52
כן.
:31:54
מתישהו אולי...
:31:57
בית הנבחרים מרגיש שאולי
הצבא היה מעט מוגזם.