:20:05
אם הייתי יודע מה הם יעשו
הם לא היו תופסים אותי, אבל אני לא יודע.
:20:09
מה עליי לעשות כשאראה אותם? -תרוץ כאילו
הגיהינום היה מאחוריך, ותגיד לי מה ראית.
:20:14
אתה זוכר כשנפגשנו לפני שבוע
ושאלתי אותך מה קורה כאן בסביבה?
:20:17
בטח.
-בגלל זה אתה האיש שלי, ילדון.
:20:29
אל תדאג, טד.
לא אתן לשדים לתפוס אותך.
:20:33
בובי, אתה שם למעלה? -אל תדאג,
היא לא יכולה לדעת על מה אתה חושב.
:20:37
אתה חושב שהיא יכולה,
וזה כוחה עליך, וזה כוח של אם.
:20:43
גברת גרפילד.
:20:48
ובכן, זה מאוד נוח כאן.
:20:50
אימא, טד.. אני מתכוון, מר ברוטיגן,
:20:54
הוא הולך לשלם לי דולר לשבוע
רק לקרוא לו את העיתונים כל יום.
:20:58
ובכן, זה מאוד נדיב.
:21:01
אתה תמיד מבקש מילדים צעירים
לקרוא בשבילך את העיתונים, מר בראטיגן?
:21:05
זה ברוטיגן, גבירתי.
:21:07
וכן, אני זקוק שמישהו יעשה זאת.
:21:10
העיניים שלי הן לא מה שהיו,
מאז שיצאתי לגמלאות.
:21:14
ומה עשית לפני זה?
:21:16
עבדתי בצפון. במקומות שונים.
:21:25
ובכן, בוא בובי.
זמן וגיאות אינם מחכים לאיש.
:21:30
להתראות, מר ברוטיגן. -בובי.
:21:43
אימא, תנחשי מה מר ברוטיגן...
:21:50
משהו לא נראה לי הגיוני.
-מה?
:21:52
למה אדם בגילו ירצה לבלות
את כל הזמן הזה עם ילד?
:21:56
אני לא יודע.
:21:58
אבל מה שאני כן יודע זה שהוא אמר
שאני בטח ילד בר-מזל,